מאירי על פסחים י׳ א

« מאירי על פסחים ט׳ ע״ב מאירי על פסחים י׳ ע״ב »

1 פסחים פתח ↗

צִבּוּר אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּלְפָנָיו שְׁנֵי בָתִּים בְּדוּקִין, וַאֲתָא עַכְבָּר וּשְׁקַל, וְלָא יָדְעִינַן אִי לְהַאי עָל אִי לְהַאי עָל — הַיְינוּ שְׁנֵי שְׁבִילִין. דִּתְנַן: שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, וְהָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵירוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת.

2 פסחים פתח ↗

סָפֵק עָל, סָפֵק לָא עָל — הַיְינוּ בִּקְעָה, וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן.

3 פסחים פתח ↗

דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבִקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְטוּמְאָה בְּשָׂדֶה פְּלוֹנִית, וְאָמַר אֶחָד: הָלַכְתִּי בַּמָּקוֹם הַלָּז, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה וְאִם לֹא נִכְנַסְתִּי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.

4 פסחים פתח ↗

הִנִּיחַ תֵּשַׁע וּמָצָא עֶשֶׂר — פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: הִנִּיחַ מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם, חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה — דִּבְרֵי רַבִּי.

1 ציבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ובא עכבר ונטל ונכנס לאחד מהם ואין ידוע לאיזה מהם נכנס אם באו שני הבעלי בתים לישאל כאחת כל אחד צריך בדיקה לדברי הכל שהרי זה כודאי ואם בזה אחר זה הרי זה ספק ויש בכל אחת מהם במה לתלות ואין אחד מהם צריך בדיקה אלא ביטול ואם בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי זה כבאים זה אחר זה ואין צריכין בדיקה אלא ביטול ודבר זה אתה למד מדין שני שבילין שאם אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות באו לישאל בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי הם כבאים בזה אחר זה וטהורים:

2 ראה עכבר בחצר וככר בפיו והבית בדוק ואין ידוע אם נכנס אם לא הרי אין כאן אלא ספק אחד והוא ספק ביאה ולפיכך צריך בדיקה וי"א דוקא ביטול הא אם היו שתי ספיקות כגון שתי בתים לפניו אחד בדוק ואחד שאינו בדוק אין צריך בדיקה ולדעת שניה אפי' ביטול לא צריך וכיוצא בה לענין טומאה במה שכבר ידעת שספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמאה והבקעה והיא קבוצת שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אפי' לא היתה מוקפת גדר דינה כרשות היחיד לטומאה ואם היה בתוכה שדה אחד של טומאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה זו אם לאו ספקו טמא שכל ספק טומאה ברשות היחיד טמא אף בספק ביאה ואע"פ שיש כאן שתי ספקות שהרי אפי' נכנס לאותו שדה שמא לא נגע בטומאה שלענין טומאה אף בספק ספיקא ברשות היחיד טמא ואצ"ל בספק מגע כגון שאמר נכנסתי באותה שדה אבל איני יודע אם נגעתי אם לאו שהוא טמא אבל לענין איסור כל ספק ספיקא מותר אף בדאוריתא והילכך בשני בתים מיהא אין צריך אפי' בטול ושמא תאמר אף בבית אחד שמא לא נכנס ואם נכנס שמא אכלתו אפשר בלחם גדול או שמא כדעת גדולי המפרשים שאלו נכנס חיוב בדיקה לשעתו הוא:

3 נכנס עכבר לבית בדוק בפניו וככר בפיו והלך ובדק ולא מצא כלום אינו צריך לחזור ולבדוק עד שימצא ולדעת שניה אף ביטול אינו צריך וכן לענין טהרות דבר שהוא בחזקת טומאה בודק יפה ויוצא מחזקתו והוא שאמרו בגל של אבנים שיש תחתיו כזית מן המת ונתערב בשני גלים טהורים ר"ל שלא הוכר הטמא איזה הוא בדק אחד מהם ומצאו טהור הרי השנים טמאים בדק השני ומצאו טהור השלישי טמא בדק שלשתם ומצאם טהורים כולם בחזקת טומאה עד שיבדוק יפה ר"ל שיגיע לקרקע בתולה והכל טהור שעל כל פנים עורב או חולדה בא ונטלה בדק ומצא ולא ידע אם הוא ככר שנכנס בפי העכבר אם ככר אחר אין צריך בדיקה שאף לענין טומאה שדה שאבד בו קבר שהנכנס לתוכה טמא אם נמצא בה קבר מטהרין את הנכנס הואיל ולא במקום הקבר נכנס שאני אומר קבר שאבד הוא קבר הנמצא ויש פוסקין בזו כרשב"ג שאמר תבדק כל השדה ואף כאן צריך בדיקה ולדעת שניה אף למה שפוסקין כרשב"ג לענין בדיקה אינו צריך אלא ביטול שכל שאמרו צריך דוקא בבטול שהוא מן התורה:

4 הניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק שהרי היתרה על כל פנים ממקום אחר באה וחמץ היא וכן הדין בהניח עשר ומצא תשע שדנין שכולן ניטלו והתשע ממקום אחר באו וכן מצינו במעשר שני שאם הניח מנה של מעשר שני במקום פלוני ומצא מאתים או מאתים ומצא מנה הכל חולין וכן יש חולקים בזו לומר שלא אמרו צריך אלא בבטול:

« מאירי על פסחים ט׳ ע״ב מאירי על פסחים י׳ ע״ב »